א. סלילת כביש גובל בנכס;
ב. הוספת בניה או בניה חדשה בנכס;
ג. שינוי ייעודה של אדמה חקלאית או שימוש חורג באדמה חקלאית.

כך גם לגבי היטל סלילת מדרכות בהתאמה.

במילים אחרות: כאשר לא מדובר בקרקע חקלאית, זכותה של הרשות המקומית לגבות היטל סלילה קמה רק במקרים בהם הרשות המקומית סללה כביש או מדרכה הגובלים בנכס, או בעת הוספת בניה בנכס על ידי בעליו.

רשות מקומית המטילה היטל סלילת כבישים בשל הוספת בניה או בניה חדשה בנכס נהנית מ"חזקת תקינות המעשה המנהלי", כלומר, רואים ברשות המקומית כגוף תקין ואמין מעצם קיומו… ואולם בית המשפט הנכבד קבע כי אין בחזקה זו כדי לפתור את הרשות מלבסס את דרישתה לתשלום ההיטל והיא חייבת להשיב לשאלות האזרח, המבקש לברר  את מקור חיובו בתשלום (ראה: עתמ (מרכז) 4891-07-10 בית בלב בע"מ נ' עיריית רמת השרון).
עוד נקבע כי יש לזכור שהממצאים העובדתיים בדבר החיוב מצויים בידי הרשות המקומית באופן בלעדי, שכן, לא אחת, עסקינן בנכס שהחליף בעלים וברור כי הבעלים הנוכחי לא יכול להציג מסמכים שלא הגיעו לידיו מעולם והוא לא היה חייב לשמרם. מאידך, חובה זו של תיעוד המסמכים חלה על הרשות המקומית.

אע"פ כן, מעשי ומסמכי הרשות המקומית אינם בגדר "אמת מוחלטת" ויש לבחון את המציאות בנכס בפועל…
לעיתים הרשות מוציאה חיוב בהיטל בטענה כי עפ"י המצוי ברישומים אצלה, נוספה בניה בנכס ועל כן זכותה לגבות היטל, אולם בכל מקרה גם הרשות חייבת להוכיח כי אכן בוצעה בניה שכזו בפועל! ואינה יכולה לסמוך את דרישתה רק על האמור במסמכים.
לכן, במקרים מסוימים, ככל שהתקבלה דרישה לתשלום היטל סלילת כבישים, ולא נוספה בנייה בנכס יכול שיהיה די בכך כדי לסתור את חזקת תקינות המעשה המנהלי והרשות המקומית לא תהא מוסמכת לגבות היטלים ואגרות מכוח חוקי העזר עפ"י העילה של תוספת בניה בנכס.